חזרה לגלריה

נחום גוטמן ואורחים: עמוס בידרמן וירמי פינקוס

התערוכה "מי צייר את ארלוזורוב?" פותחת חלון הצצה רחב אל הקהילה התרבותית והפוליטית שנתנה את הטון בתקופתו של נחום גוטמן והיא משקפת את מידת המעורבות שלו-עצמו בתוכה: "אלה היו חיים תוססים, משפחתיים", סיפר נחום גוטמן "כל אחד הכיר את זולתו, וממילא כל יצירה שנוצרה אז – הייתה תוצאה של אווירה כללית. הייתה לנו חברותא נעימה של סופרים, משוררים וציירים, שהייתה נפגשת יום יום בקפה "אלטשולר" ואחר כך ב"רצקי". היו שם ביאליק, צמח, שמעוני, אצ"ג, יעקב הורוביץ, שלונסקי, אליעזר שטיינמן, ואחרים. זאת הייתה משפחה!"

שני המאיירים-רשמים המתארחים בתערוכה – עמוס בידרמן, המאייר והקריקטוריסט של עיתון "הארץ" וירמי פינקוס, מאייר ב"ידיעות אחרונות" וב"עכבר העיר" ממשיכים את קליידוסקופ הדמויות הזה אל תוך התקופה העכשווית. שני מאיירים מחוננים אלה, שהעיתונות היא להם במת-פרסום וגלריה,  ממלאים תפקיד דומה לזה שמילא גוטמן הפורטרטיסט – הם מעלים פרופיל חברתי של תקופה ומתעדים בעט חדה קהילת תרבות ערנית ובועטת: הרבה "סלבריטאים" וכוכבי-פופ ולצדם, כתמיד, הפוליטיקאים...

במקבץ הדיוקנאות הרבים שצייר גוטמן  – הסופרים והמשוררים הם באופן מובהק הקבוצה הדומיננטית ומרובת המשתתפים ביותר, אחריה קבוצת המדינאים, הציירים, אנשי התיאטרון והמוסיקאים. הרוב הגדול, ללא ספק, הם גברים, ורק דיוקנה של לאה גולדברג מיתמר מעל כולם יחד עם עשן הסיגריה שבידה... את דיוקנו של חיים ארלוזורוב צייר גוטמן, ככל הנראה, בקיץ 1933, לאחר מקרה הרצח. 

ז'אנר הדיוקן בא לידי ביטוי בתערוכה בכל רמותיו: החל מדיוקן רשמי ומלא בצבעי שמן, שנעשה על-פי כללי הטקס הציוריים, בישיבה ארוכה וסבלנית מול הצייר בסטודיו, ועד לרישום מהיר ואימפרסיוניסטי, הנעשה ללא ידיעת המצויר, בקו חריף ומתומצת, לעיתים על-סף הקריקטורי. את אלה האחרונים צייר גוטמן בכל הזדמנות ועל כל פיסת נייר שהייתה תחת ידיו – הזמנות לנשפי פורים, דף סטנסיל של תקנון אגודת האמנים או מפיות של בתי קפה... ברובם הניירות הללו אינם חתומים ואינם מתוארכים.

התערוכה מציגה דיוקנאות שצייר גוטמן החל מהיותו תלמיד "בצלאל" (1914 – 1917), בעודו בן פחות מעשרים שנה, ועד לדיוקנאות שצייר או רשם בערוב ימיו. חדר מיוחד בתערוכה מוקדש לדיוקנאות של רעייתו, דורה גוטמן, המלווים אותה באהבה מימי נעוריה ועד לזקנתה.

טלי תמיר