חזרה לגלריה

קבוצה וקיבוץ בתודעה הישראלית

התערוכה  ל י נ ה   מ ש ו ת פ ת  מבקשת לחקור ביוגרפיה קולקטיבית הקשורה לגורלות רוחשים של רבים בחברה הישראלית, ולחלץ מתוכה את הקול הפרטי.

הגוף הקבוצתי נבחן כאן בתור תבנית יסוד שלתוכה נולדו ילדי הקיבוץ וכתשתית נפשית המוטמעת בבסיס הישראליות. אופן הטיפול של התערוכה בקבוצה אינונוסטלגי, גם לא כועס או מאשים; הקבוצה נתפסת כעין חותמת, תצריב על העור, רוח רפאים המלווה את חבריה אל חייהם הבוגרים. לפיכך,במבט לאחור אל תקופת הילדות, יש משום ניסיון להבין טוב יותר את ההווה האישי והכללי ולהציע את הזיכרון הפרטי כצופן מפענח ומרפא של תודעה תרבותית.

האמנים המציגים בתערוכה מקבלים על עצמם להיות "אנשי זיכרון", כביטויו של פייר נורה, ולפרק את הסיפור הגדול של החינוך המשותף לקולות נפרדים ולחוויות פרטיות של מרחב, של צורה, של ארגון, של גודש, של ריק, של ציבור, של אינטימיות... בין הטריטוריה הצרה של מלבן המיטה לבין המרחבים האין-סופיים של הנוף הפתוח, השדות והחשיכה נעים המיצבים השונים ומדברים על ניסיונות הביתוק של כבלי הקבוצה, וגם על הגעגועים אליה.

התערוכה מציבה את המונח  ל י נ ה  מ ש ו ת פ ת  בתורמטאפורה לדחף המעדיף את הרבים על-פני היחיד:קבוצה, תנועה, גדוד, פלוגה, דבוקה, וגם – הליכה בשורה, לחץ חברתי, קונפורמיזם מחשבתי, סולידריות שבטית...  הקבוצה מופיעה בשני היבטיה: תומכתוחובקת מצד אחד ומאיימת על ה'אני' מן הצד האחר. היא בוחנת את הלכידות הקבוצתית מול הפרטי והאינטימי ודנה באיזון בין שניהם. לצד המבט מבפנים מאפשרת התערוכה מבטים נוספים – מבט מבחוץ ומבט מן הגוף, ומציעה אופני התייחסות נוספים אל הקבוצה ולמקומה בתרבות הישראלית.

טלי תמיר