"עזבתי ארץ. עזבתי שפה. עזבתי עם.
עזבתי עיר. עזבתי פרלמוטרים יהודים. עזבתי שפתם.
עזבתי את אבי, עזבתי את אמי ועזבתי את אחי ואת אחותי.
והלכתי לאדמה ארץ-ישראל תל אביבית ולקחתי עברית תל אביברית".
אבות ישורון1
פרוייקט "נשל I" מטפל ביישות הצללים של התרבות הישראלית: הגלות. העבודות המוצגות בפרוייקט "נשל I" מציעות מבט אלטרנטיבי שבו לא מתקיים הקיטוע הכירורגי בין "הזמן הציוני" לבין הזמן שלפניו -"זמן הגלות" - ונוצר רצף שמבקש לעצמו לגיטימציה טבעית. למרות המדיום הויזואלי משתמשות העבודות בסוכנות-זהות מובהקות - שפת היידיש והרומנית - על-מנת לחתור מתחת להוויה הצברית דוברת העברית ולחשוף רבדים מודחקים ודחויים שנשללו על-ידי התרבות הישראלית-ציונית. אמנון רז-קרקוצקין מדגיש שכל הזרמים הציוניים ראו בגלות תקופת-ביניים שהיא בחזקת "מצב של קיום פגום, חלקי ולא נורמלי - מציאות אשר בה לא יכלה 'רוח האומה' לבוא לכלל ביטוי עקב הגבלות חיצוניות שמנעו את מימושה המלא."2 התפיסה הציונית של "שלילת הגלות" גבתה מחיר גבוה ברמת המורכבות התרבותית ובקיום הפרטי והפסיכולוגי של כל מי שנדרש להאחדה תרבותית וליישור קוו עם הערכים ההגמוניים. "גם אם מגמה זו לא הוגשמה באופן מלא", כותב רז-קרקוצקין, "נותרה הישראליות מבוססת על הדחקה ושלילה".
מיכל ספקטור ויפעת לייסט - אמניות צעירות, ילידות הארץ - לא חוו על בשרן את טראומת הניתוק משפת-אם ומנוף ילדות. למרות זאת, הן מתקוממות כנגד החזית ההגמונית ומשחזרות בעבודותיהן תודעות פגומות ודחויות, שהקול הדובר מגרונן מדבר ביידיש. החזרת היידיש למרחב הלשוני הישראלי, יש בה ממד תרפויטי, שאינו מבקש לחזור אל העבר ולזנוח את העברית הישראלית, אלא לגשר על תהום פעורה של שיכחה והזנחה ולהכיר בהמשכיות הדיאלוגית בין שתי התקופות והתרבויות. פיליפ רנצר עלה לארץ מרומניה בגיל 4 ולמרות שבגר לתוך ההוויה "הצברית" ונטמע בה, לכאורה, הוא מסרב לזנוח את צלילי הזרות הקשורים לימי ילדותו המוקדמת והוא חוזר ומשמיע אותם בעבודותיו. שלושה אמנים אלה מייצגים מרחב תרבותי חדש, שאינו גלותי, ואינו ישראלי, המבטל את מה שבעבר נתפס כניגוד מכונן, כפוף להרארכיה ברורה, ומציע במקומו קבלה נדיבה של תודעה כפולה, היברידית ומלאת חיוניות.
טלי תמיר
1מתוך: מנוחה נכונה, שיהייה בכיף, ד טבת תשמט, 12 דצמבר 1988. הוצאת הקיבוץ המאוחד תש"ן, עמ' 140.
2אמנון רז קרקוצקין,גלות בתוך ריבונות, לביקורת "שלילת הגלות" בתרבות הישראלית. מתוך: תיאוריה וביקורת, מס. 4, הוצאת מכון ון ליר בירושלים והקיבוץ המאוחד, עמ' 23-25.