חזרה לגלריה

אמנות על האש: אמנות על המוקד,Art at Stake, אמנות  כשיח דחוף, מרכזי, חי.

אמנות על האש: הכמיהה לאמנות חורכת, משלחת להבות ומעוררת מחשבה ורגש.

אמנות על האש:אמנות בצל מלחמה, תחת כיבוש, לאור הכיבוש.

אמנות על האש: אמנות צעירה, מתבשלת, צוברת טעמים וניחוחות – אמנות מתהווה.

אמנות על האש: אמנות ישראלית, מקומית, באוויר הפתוח, כמו בשר על האש, כמו מנגל...

התערוכה אמנות על האש מציגה 13 אמנים צעירים בפועל או בהגדרה: רובם בוגרי מחלקות שונות ב"בצלאל" מהשנה/ים האחרונות או לומדים  בו לתואר שני, ושניים מבוגרים יותר, אך "צעירים" מבחינת החשיפה לקהל. מציגים כאן אמנים מדיסציפלינות שונות: כאלה שצמחו מתוך שפת האמנות והצפינו בה קודים פרטיים, ואחרים שבאים מתחומים משיקים כמו קרמיקה, זכוכית, או צורפות, שמציעים חשיבה אחרת ומיומנויות מרשימות. לכאורה אין בין האמנים המציגים מכנה משותף סגנוני

או תמטי, לא חומרי, גם לא אידיאי. לאחר שנים רבות של אוצרות תמטית שבה עבדתי לאור שרידי האידיאולוגיה הקיבוצית או בעקבות המורשת של נחום גוטמן, ביקשתי לשמר בתערוכה זו את רגעי המפגש הראשונים עם יצירות האמנות: הרגעים בהם התעוררה סקרנותי, וגאה בתוכי דבר-מה רגשי לקראתן. הרגע שסימן בי, כצופה וכאוצרת, את התשוקה להמשיך ולהתבונן בהן, לחשוב עליהן ולחוש את המתח התחבירי שייווצר ביניהן.

בדיעבד, אני מבחינה שהתערוכה בוחנת את שאלת 'טעמו של האוצר' ואופני הפרשנות: האם אפשר להתעלם מסוג של פרשנות האורבת מאחורי הדברים? האם ניתן לחמוק מן המבט העוטף, המזהה, הנמשך שוב ושוב לאותו תדר? ובכן - אני מנסה לזהות את התדר הפרטי שלי: נוכחות של דבר-מה טורד ומציק, מדיר-מנוחה, לצד תחושת השפע הנובעת מכושר המצאה, חריפות האמירה ויכולת ההבעה. אמנות שמתנסחת מתוך עצמה אך חותרת למרחבים נוספים. אובייקט גבולי שמודע לכוחו ולחולשתו בו-בזמן. צעד נוסף: החיכוך המתמיד בין האינטימי לבין הפוליטי, הטלטול המהיר בין חוץ לפנים, בין האישי לבין הכללי - ניסיון לגעת במתח של המקום המוזר, הקשה, הכואב והמסובך, שבו אנו חיים, מקום שנע בין אשליית "על האש" כתרבות פנאי ובילוי לבין מציאות של "שטח אש", המביאה איתה אלימות ומוות  בלתי-פוסקים. ומתוך זה -פערי הנחיתה אל היומיום: עשן הפמוט מול עשן המנגל, ניסיון נואל לסמן טריטוריה, לצד חוויה של ארעיות והתפרקות, רצון להתגונן, לתחום גבולות ופרטיות -  ליד חוויה של  קוצר-יד וויתור. האינטימי, הפוליטי, והאמנות הנוצרת ומתנסחת ביניהם; דיאלוג המתנסח בין אוצר לבין אמן; נקודת עצירה ושהייה במסלול אין סופי של שיטוט בין יצירות אמנות, במרחב תרבותי מזרח-תיכוני שלמרות הכול מייצר אמנות צעירה, איכותית ומרתקת.

טלי תמיר