חזרה לגלריה

תורת הקוונטים החברונית

בעולם הפיסיקה  הקוונטית, עולם של חלקיקים  אטומיים ותת-אטומיים, מציין המושג "התבדלות" את אותו רגע  ההופך את הגופים הריאליים במציאות היומיומית לבעלי כושר-נראות וחזות אופטית, בעקבות סילוק כל גורמי ההתאבכות (איפוס גלי האור זה כנגד זה) המפריעים לתהליך הראייה. מילון אבן-שושן מגדיר את המונח "התבדלות" כ"התנתקות, התרחקות מאחרים, פרישה מרצון,  או התייחדות".

הפרוייקט הציורי של שלמה קורז'ק, הנקרא "התבדלותם של אברהם ושרה בחברון", יוצר חיבור פרובוקטיבי ומאתגר בין שתי מערכות המושגים הללו  כשהוא שותל את שתיהן בתוך שפה ציורית שהיא גבולית בפני עצמה, ומחברת סגנון קומיקס קלאסי, תרשימי הדרכה רפואית בתורת החבישה ופורטרטים סטנדרטיים של סטודיו לצילום.  קורז’ק מתחבר להיסטוריה  המודרנית של הציור תחת המטריה המדעית של חקר הראייה והתפיסה הויזואלית (החל מן המחקרים האופטיים של הציירים האימפרסיוניסטיים והפואנטיליסטיים ועד למחקריו של גומבריך על  אמת ואשלייה) ובונה קשר פרדוכסלי בין תאוריה מדעית אובייקטיבית המדברת על תנאי ראייה פיזיקליים  הרלבנטיים לכל נקודה בזמן ובמרחב, לבין עולם תאולוגי שבודד באופן הרואי  וחד-פעמי את אברהם ושרה בחברון, וייחס להם מעמד דוגמטי של אבות האומה. 

בהשאלה ממערכת המושגים הקוונטית אפשר לדבר, באופן מטאפורי, על  איפוס (או התאבכות) גלי הפאתוס הדתי  והפנאטיות המתבדלת באמצעות האקראיות האדישה של חוקי הקוונטים.  חוקי הקוונטים הם אלה שאיפשרו, בזמן מסויים ובמקום מסויים לאברהם ושרה להראות לעין כגופים נבדלים, בעלי חזות ראלית. מנקודת מבטו של קורז’ק הם מופיעים כאנשים צעירים ויפים,  ניצבים לצילום בחליפות  חגיגיות, רחוקים מכל סטראוטיפ של דמות תנ"כית או קדושה, ומשמשים כדוגמנים לשיטת חבישה. ראשיהם העטופים בתחבושות מעניקים לסיטואציה כולה נופך סוראליסטי-ביזארי, ולא ברור אם מדובר בגיבורים פצועים, או, שמא, בקטסטרופה בלתי-נמנעת. בכל מקרה, קורז’ק מפזר סביבם להקת מלאכיות, (האם יש מלאכים ממין נקבה?) המרפרפות בכנפיהן, ידן האחת עטוייה כפפה שחורה, והן שרות ה ל ל ו י ה.

שיאו של משחק ההקבלה  בין תאוריית הקוונטים לבין שפת האמנות ובין המציאות האמיתית לזו הבדוייה, מתרחש בדפי הקומיקס של קורז’ק שבהם הגיבורים - אברהם ושרה - מנהלים את חייהם בתוך חללים פנימיים המאוכלסים ב"רהיטים" הבנויים מן הנוסחאות הגרפיות שניסח הפיסיקאי ריצ’רד פיינמן. אברהם ושרה - שני חלקיקי-יסוד של ההיסטוריה המקומית -  "נורים" לכל הכיוונים, ומתנועעים בין "ספות", "מנורות" ו"מיטות" שמנסחות, למעשה, איטראקציות קוונטיות שונות.

"שתילתם" של מונחים מדעיים בתוך מערכות לשוניות רגילות מפתחת  מבנה רב-משמעי שהוא אקראי מצד אחד, אך טעון ומטריד מצד שני.  התאוריה הקוונטית, שבצד תורת היחסות המורחבת של איינשטיין משמשת כתאוריה מרכזית להבנת היקום, כפי שהובן ונוסח בפיזיקה של המאה העשרים, יכולה לספק כמה השלכות נוספות  - באסוציאציות פרועות - המעוררות מחשבה בהקשר לארועים הקיצוניים בחברון. הרעיון הפרדוכסלי המעלה אפשרות של קריסת  יכולת המדידה של המיקום המדוייק של חלקיק האור, וביטול המשמעות של מושג המיקום,  מעלה אופציה של חשיבה אחרת, שבה האתר חברון, כאתר מסומן ומקודש מאבד את משמעותו האבסולוטית ומתאחד עם כל המיקומים האחרים. אבשלום אליצור, בסדרת הרצאותיו באוניברסיטה המשודרת על זמן ותודעה ניסח רעיון נוסף של פיינמן לפיו "בעולם הדברים הקטנים מאוד, שבו שולטת תורת הקוונטים, ניתן לראות את כיוון הזמן כאילו הוא לפעמים מתהפך. כלומר, בעוד שבעולמנו הרגיל כל ארוע משפיע על מה שיהייה בעתיד, בעולם הקוונטי יכול ארוע להשפיע באותה מידה גם על ארועים קודמים בעבר". פיינמן גילה מצב "שבו אחת המדידות משפיעה אחורנית בזמן על ארוע הפליטה של שני החלקיקים שהתרחש בעבר, ומשם חוזרת ההשפעה וקובעת את מצבו של החלקיק המרוחק השני בהווה". המסלול הזה הנסלל במרחב הזמן נקרא "זיג-זג פיינמן".

הסיטואציה  שאפשרה את "התבדלותם של אברהם ושרה בחברון"  ומהווה צידוק פוליטי להתבדלותם של קבוצת קיצונים ימניים באתר קברי האבות גם היום, כרוכה אף היא  בלוליינות של מרחב הזמן ובהתאפסותם של  פערים היסטוריים: ארועי ההווה בחברון מושפעים מ"ארוע הפליטה של שני חלקיקים" - אברהם ושרה שהופיעו בעולם לפני כחמשת-אלפים שנים - ומעצבים אותם מחדש בהתאם לצרכיהם. המסלול הזיגזגי של הזמן מן האקטואליה העכשווית אל העבר הרחוק וחוזר חלילה - יכול להיות מעין "ניסוי-חשיבה" מעניין המאייר את  מהלך הארועים הפרדוכסלי שמניע את חיי היומיום במציאות הישראלית של השנים האחרונות.

טלי תמיר