חזרה לגלריה

גם ציורים לא פוליטיים הם פוליטיים - על הציור של אבישי אייל

"אנחנו ילדי התקופה

התקופה היא פוליטית

כל המעשים היומיומיים

או הליליים שלך, שלנו, שלכם

הם מעשים פוליטיים.

תרצה או לא תרצה,

לגנים שלך עבר פוליטי,

לעור גוון פוליטי,

לעיניים היבט פוליטי.

כך או אחרת

לכל דבריך הדהוד,

לכל שתיקותיך השתמעות

פוליטיים."

מתוך: ילדי התקופה, ויסלבה שימבורסקה 

נרצה או לא נרצה, המציאות הישראלית גוררת אותנו למקומות פוליטיים, כי אנחנו ילדי התקופה, והתקופה היא פוליטית. "איני רוצה לחרוץ משפט" כתב גינטר גראס בספרו "לידות ראש או הגרמנים גוועים", "השנתון שלי, 1927, אוסר עלי להוציא מילות גנאי". השנתון של אבישי אייל, שנולד בקיבוץ משמר השרון ב- 1945, שלוש שנים לפני קום המדינה, נידון גם הוא לפוליטיזציה מתמשכת, ללא יכולת-התחמקות. זהו שנתון שחווה את שרשרת מלחמות ישראל מראשיתה, ולא הפסיד אף מלחמה אחת, שנתון שחווה את ההתפכחות הכואבת מהאידיליה של ראשית המדינה, שנתון שהתקשה להפריד בין חייו האישיים לבין החוויה הקולקטיבית בתוכה צמח.

התערוכה הנוכחית של אבישי אייל קרויה "הפרדה", כשמה של אחת העבודות שפותחת, כרונולוגית, את סדרת עבודות המילים. המילה הזו, הכתובה על קו האמצע של ציור המחקה טכניקה של שיבוץ מוזאיקה, נושאת איתה את המפתח התמטי לתערוכה כולה. מטען הנפץ שלה הוא מטען משולש: פוליטי-אישי-אמנותי, וככל שהיא מבקשת להפריד, כך היא הולכת ומסתבכת בסבך הדגמי האוחז בה, ללא-הפרדה. הפרדה ממה? הפרדה בין הפוליטי לאמנותי; הפרדה בין האישי לציבורי; הפרדה בין  הבן - איל - לאביו - צבי; הפרדה בין צבעים; הפרדה בין הישראלים לפלסטינאים; הפרדה בין כתב לתמונה. אף אחת מן ההפרדות הללו איננה מתממשת במלואה.

טלי תמיר