חזרה לגלריה

תנועת השומר הצעיר התחברה לזרם תרבותי אדיר, ששטף את אירופה בשנות העשרים והיה בעל אופי פציפיסטי, מהפכני ואנטי-ממסדי. בוועידת היסוד של התנועה, באביב 1927, נוסחו יעדיה העיקריים של התנועה הארץ-ישראלית: הקמתה של חברה סוציאליסטית דו-לאומית (יהודית-ערבית), וברית מעמדית של פועלים ערבים ויהודים, בעיר, בכפר ובקיבוץ, ברחבי הארץ ובסביבותיה. זרם זה התחבר לזרמים מרכזיים בחיי האמנות האירופית וגיבש סוג אמן חדש: מהפכן,לוחם ומגוייס למען מטרות התנועה. לא מעצבים גרפיים עמדו אז בחזית מבצעי ההסברה, כי-אם אמנים, ציירים ופסלים, חברי קיבוצים וחברי-מפלגה, שהתייצבו למלא את "צוו התנועה" ולהפיק למענה כרזות, איורים, פמפלטים ועלונים. האמנים היו "זרוע מבצעת" שצריכה היתה לתרגם את ערכי התנועה לדימויים ויזואליים שיצודו ויכוונו את תודעתו של הבוחר.

נוצקה שפה של סיסמאות–תבניות-ציווי לשוניות קצרות ותמציתיות, מלאות פאתוס מהפכני ואינן מותירות מקום לספק. נקבעה צבעוניות מובילה: אדום-הדגל, כחול ושחור. הטכניקה השלטת, היעילה ביותר, היתה חיתוך-לינול. תחת השפעה ברורה של הגרפיקה הסובייטית, התגבשה שורה של מוטיבים חוזרים: בראשם –האגרוף הקמוץ, סמל הנחישות המהפכנית, ובצידו–הדגל המתנפנף, סמל הסולידריות המעמדית. ארובות בתי החרושת פולטות העשן סימלו את הפרולטריון העירוני בעוד שתלמי השדות החרושים ומגדל המים סימלו את הקיבוץ וההתיישבות החקלאית. יחד הם סימלו את הברית המעמדית בין פועלי העיר והכפר, שקיבלה ביטוי פוליטי עם הקמת "הליגה הסוציאליסטית" בשנת 1936. שילוב של כלי עבודה וכלי מלחמה –עבודה והגנה - היה זיווג מרכזי ועתיר-משמעות במערכת הסמלית של השמאל הישראלי המוקדם, ותמיכה נמרצת בארץ-ישראל השלמה, וסירוב להצעת החלוקה, מתוך שאיפה לברית אזורית רחבה בין יהודים לערבים–הן עמדות היסטוריות שעקבותיהן ניכרות בסיסמאות ובדימויים שבכרזות.

החתירה לשיוויון זכויות בין המינים וברית בין העמים ניכרת היטב בבחירת הדמויות ובעיצובן האתני –מטרה שעומדת בניגוד לשאיפה ההפוכה לעצב גוש אנושי משוכפל ואחיד המסמל את הברית המהפכנית כולה. הכרזות המאוחרות יותר מבטאות עמדות של מחאה חברתית נגד עוולות ואי-צדק: נגד מדיניות המעברות, נגד מלחמת וייטנאם ונגד הפצצה האטומית. הכרזות חושפות גם את גלגוליו הפוליטיים של השמאל הישראלי: החל בתנועת השומר הצעיר, ששורשיה במזרח-אירופה, דרך "הליגה הסוציאליסטית" ועד למפלגת הפועלים המאוחדת - מפ"ם–שהדי התפרקותה עדיין טריים בזכרון. המאבק המר נגד מפא"י ובן-גוריון, הויכוח האידאולוגי בין הסוציאליסט לבין הספסר–מעלים באוב דרמות פוליטיות מן העבר.

תערוכה זו, המוצגת לרגל צאתו לאור של ספר באותו נושא, מבטאת מחווה  של כבוד לקבוצת אמנים שהתמסרו לצרכי החברה וויתרו על רבים  מצרכיהם הפרטיים. אולם, הקונפליקט בין צרכי הקולקטיב לבין קיומו של הפרט כאדם וכאמן יוצר–חבוי כאן, בין דפי הכרזות הללו, ומעיד על פרדוקס מובנה בין יצירה חופשית לבין התייצבות אל הדגל. לא רק סיפור מאבקם של "אמני התנועה והקיבוץ" מסופר כאן, אלא, בהרחבה, גם סיפור גורלה המורכב של האמנות הישראלית כולה, שנולדה לתוך מחוייבות אידאולוגית, ונאלצה להילחם על נפשה שנים רבות על-מנת לזכות באוטונומיה מעמדית משלה.   

תודתנו והערכתנו לארכיון "יד-יערי" ולעובדיו שחלק הארי מאוסף זה שייך לו ונתון לטיפולו. בזכותם התאפשרה הוצאת הספר והצגת התערוכה.                              

טלי תמיר