דיאנה/ ארטמיס/ חיי הציד או: חדר 22 - על רישומי האלות היווניות של נגה לינצ'בסקי ("שוטטות")
"יש לערוך בדיקה כוללת של הסגנון עצמו" כתב פרננדו פסואה בהערה מקדימה לספר האי-נחת "בלי שהוא יאבד, באופן הביטוי האינטימי שלו, את השיטוט ואת חוסר הקשר הלוגי המאפיינים אותו". באופן דומה בנתה נגה לינצ'בסקי את התחביר המכתיב את הקשרים הפנימיים בין הרישומים והמילים בפרוייקט "השוטטות" שלה: המטרה הייתה לאחד בין הממד האוניברסלי של הפיסול היווני הקלאסי לבין הממד האינטימי, זעיר המידות של חלל הסטודיו שלה, או - בהשלכה מטאפורית - של מרחב התחושה והמחשבה הפרטי, הנע ומשוטט בכל כיוון. למרות שיצאה למסע פרטי אל התרבות היוונית "המייצגת את היפה ואת השלם" לא נותרו ב'משפטים' החזותיים הללו ולו גם אבק דידקטי קל. ראשית, הייתה שם ונוס –סמל הנשיות והאהבה –נגה מתבוננת בה בסקרנות. אחריה מתגלות ארטמיס אלת הציד, הרה אלת המלחמה, אתנה אלת החכמה, וסטיה אלת חיי הבית ואחרות. כולן נשים עם אגן, עם טבור, עם רחם, עם אנרגיה נשית. נגה סמנה באדום-כתום את משולש הערווה שלהן, כמין סמן מהבהב הקושר את כולן בינן לבין עצמן ובינן לבין המין הנשי כולו. במהלך העבודה "התקלפו" דמויות האלות הללו מתחת לידיה ונותרו כשלדים החושפים איברים פנימיים, במיוחד את האגן ואת מערכת אברי הרבייה הנשיים. "מפרץ" החצוצרות והרחם, הפך לאייקון עצמאי המהווה סמן-פיסוק בתוך המשפטים המורכבים. בהמשך הועתקה דמותן מנייר ציור "מתורבת" לבד-סדין לבן, לקוח מתוך הארון או מבין חומם של מצעי המיטה.
במהלך הרישום נחשפה לעין "הטראומה הכירורגית" של האלות: מה שנתפס בתרבות המערבית כאייקון של שלמות מוצג לעין במצב קטוע ופגום: הראש פעמים רבות חסר, הידיים קטועות, הרגליים גדומות והטורסו כולו משופד על עמוד ברזל על-מנת לשמור על יציבות ונראות זקופת-קומה. המצב המשופד, הנצוד, היווה דימוי מרכזי בתערוכה הקודמת -Dear Hunter (הגלריה בקיבוץ נחשון) באמצעות דימוי האייל–החיה הניצודה. גם הפעם מופיע האייל בשני מופעים שונים: פעם אחת הוא רץ מתחת לשורת רישומי האלות, מסמן לה כיוון ותנועה. פעם שניה הוא מופיע, אדנותי ומסועף-קרניים, בפינה של ציור גדול ולבן. לצדו, מרומזת בשרטוט עפרון, דמות ברבור -גלגול נוסף של הגבר- המאהב - זאוס, בבואו לכבוש את לבה וגופה של לדה. הציור הלבן מרמז, אם כך, על נוכחות ארוטית זכרית במיכלול הנשי. השיטוט בין המצבים, בין היפה לפגום, בין החולי לבריאות, בין הזקיפות לכפיפה ובין האוניברסלי לאינטימי ביותר מכוון אל המובן העמוק ביותר של הנשיות –"מתגלמת, מתערסלת, מתכווצת".
טלי תמיר