שלמה קורז'אק - גיבורי דוד המלך

יורם בלומנקרנץ - זה מול זה

שי אלוני - ווטרנים

13.5.2003 – 30.5.03

שלמה קורז'אק, שי אלוני ויורם בלומנקרנץ עוסקים - כל אחד מזווית שונה לחלוטין - בתרבות של גבורה וגיבורים, בריטואלים של צבאיות וכוח.  יחד הם יוצרים רצף-גבורה של שלוש מן המלחמות הגדולות בהיסטוריה: קורז'אק עוסק בלוחמי מלחמת העולם הראשונה, אלוני בוותיקי מלחמת העולם השניה ובלומנקרנץ –בגיבורי מלחמות ישראל.  השאלה המרחפת מעל לראשי כולם –אותה שאלה נוקבת שניסחה אביבה אורי ב1982-, בימיה המוקדמים של מלחמת לבנון: "מי המנצחים ומי המנוצחים?"  -  מצטרפת לשאלה על פשרה של התשוקה האנושית אל דמות הגיבור בשדה הקרב –איזה צורך מספקת התשוקה הזו? איזה יצר, איזה גמול? מהי דמות המראה הזו של גיבור עטור אותות-קרב?

 

שלמה קורז'אק מציג סדרת דיוקנאות לא קלה לצפייה  המבוססת על  חומר שנלקח  מאתר-אינטרנט  של אגודת הרופאים הפלסטיים הצרפתיים. אלה דיוקנאות המציגים שלבים שונים של ניתוחים פלסטיים בנפגעי ראש ופנים ממלחמת העולם הראשונה. קורז'אק עיבד את הדיוקנאות באמצעות תוכנת פוטושופ, חיבר אותם לטורסואים מהודרים, ענודי חליפות ועניבות ויצר שעטנז של גבר בורגני מהוגן שנושא על פניו את עקבותיה הפטאליים של הנטייה האנושית לצאת לשדה הקרב. אלא שאותה קבוצת גברים הניצבת כבמפקד צבאי מקאברי נתלשת מהקשרה ההיסטורי ומכונה "גיבורי דוד המלך", על-שם "היחידה המובחרת" של דוד המלך, שומרי ראשו ולוחמיו הנאמנים, "נשקי  קשת, מימינים ומשמאלים באבנים ובחצים בקשת…והמה בגיבורים עוזרי מלחמה" (דברי הימים א', פרק יב', פסוקים א', ב'): אחיעזר, יואש, ויזיאל, פלט, יהוא, ישמעיה, יוחנן, יוזבד, יוחנן, אלקנה ורבים אחרים. את  דיוקנאות "גיבורי דוד המלך" מצייר קורז'אק כתינוקות רכים, המאורגנים באותו גריד דמוי-מפקד, כאילו נולדו לתוך פלוגה צבאית, לתוך גורלם כגיבורים.

 

הצלם שי אלוני מצלם את הווטראנים –וותיקי מלחמת העולם השניה שעלו לארץ בשנות התשעים ומתגוררים בעפולה.  ה9- למאי, (יום פתיחת התערוכה) הוא יום הניצחון של הצבא האדום על הצבא הגרמני, היום בו עצר סטאלין את היטלר. ביום הזה הם לובשים את מדיהם, עונדים את שלל המדליות והעיטורים הצבאיים ויוצאים לחגוג את הניצחון ההיסטורי. בברית המועצות לשעבר נחגג הניצחון ברוב-טכס ואילו בעפולה הוא נחגג בבית העם, בקרב יודעי דבר –קומץ גיבורים ששרדו והתקבצו בישראל, והם מבקשים לאחוז בשרידי עברם המפואר. חלקם קטועי רגליים, נעמדים בקושי רב על פרוטזות מלאכותיות לצורך הצילום, מתעקשים לעמוד ולהצדיע ליד המקרר, ליד הטלוויזיה בסלון ביתם  העפולאי. לרגע הופכים רחובות עפולה לרחובות לנינגרד החרבים במלחמת העולם השניה, לשנייה שבה נלחץ כפתור המצלמה, חוזרים ישישים רוסיים אלה, אל תהילתם החולפת. גמולם הוא בעיטורים המפארים את דש בגדם –בהוכחת גבורתם ותרומתם להיסטוריה, גם אם  פה –בארץ ההגירה אליה הגיעו בערוב ימיהם  - היום הזה זר ולא-ידוע,  הגבורה הזו התחלפה בסיפורי גבורה אחרים.

 

יורם בלומנקרנץ, במיצב עשוי בטון יצוק, הקרוי –"זה מול זה" –עוסק בתרבות הכוח והגבורה הישראלית. הוא מעמת שני לוחמים-רובוטים יצוקים מבטון בתנוחת לחימה ארכיטיפית, מפיקים מתוכם ענן גולמי של כוח מוצק ואלים. מולם –לוח האותיות העברי  מעוצב כאותיות בוערות באש  - סט מקובל של אותיות סדורות וסופיות המכיל את כל השמות, בכל הרכב שהוא. בעבודה נפרדת צילם בלומנקרנץ את תאריך יום הולדתו –ה30.1.1968- באותיות-אש טכסיות, במעין חיבור גורלי בין יום הלידה ליום הזיכרון. באקט ריטואלי הלקוח מתוך הרפרטואר של טכסיות קולקטיבית מבקש בלומנקרנץ לחלץ את קיומו הפרטי מתוך הזיכרון הקולקטיבי, או להפך: לאפשר לעצמו, ברגע של פרובוקציה, להתמלכד בתוך הריטואל הקולקטיבי; לסמן לעצמו את היותו נידון, ככל גבר ישראלי המשרת בצבא, להיות מועמד תקני למסדר השמות האין-סופי של חללי מלחמות ישראל.

 

טלי תמיר