המשתה
כמו בימי רומי האחרונים ניצב השולחן הארוך, חוצה את כל החלל בקו ישר והחלטי, עמוס וגדוש בתקרובת: לא מעדנים ומיני בשרים אלא דמויות ויצורים; לא הצעה לארוחה, אלא סצנות של קניבליזם. פיתוי הזלילה התהפך על-עצמו והחל להתפרע בנגיסה, נשיכה, השפלה, הכנעה, כיפוף, יריות, אונס וכרסום. רק הכלאות, יצורי-ביניים, היברידים ואנדרוגינוסים מוצאים שם את מקומם, מאבדים את ראשם, מזקיפים את איברם, שולפים את חרבם. גהינום רוחש ולוחש, עתיר רוע ואכזריות, הירונימוס בוש לבדו היה מזהה בו רמזים מוכרים. יש לו מדור-של-מעלה ומדור תחתון ממנו, התחתית של התחתית, הסיוט של הסיוט. פרצי צחוק מקאברי נשמעים כאן לפתע, והארוטיקה מזמזמת כל הזמן. חיזיון-בלהות על עולם דקדנטי, שוקע בצלליו, משמיד-עצמו במלחמותיו. עולם של ראשית האלף השלישי לספירה.
ירח בשביל החלב - על עבודותיו של יורי כץ
הדיוקנאות העצמיים של יורי כץ הם עצומי עיניים - ישנים וחולמים. הדיוקן החולם הוא גם הדיוקן הנחלם - הכלאה בין חיה ליצור אנושי, בין גיבור למובס, בין חמלה לסלידה, בין ירח צעיר לחלב שנשפך. הדיוקנאות ריקים מאויר, שמוטי-ראש וצוואר, כמו נתונים באכזבה קשה, או, לחילופין, בהשראה עמוקה, היפנוטית. מבלי להיות מודע לכך חוזר יורי ומחייה תמהיל רגשי שהעניק השראה רבה כל-כך לסוריאליסטים הצעירים של ראשית המאה שעברה: המינון המדוייק, האינטואיטיבי, שמערבב הבזק של פרוורטיות מינית עם גודש חמלה אנושית ונגיעות של אכזריות עם הומור אירוני. הפרדוקסים הם חלק מהקסם: "דיוקן עצמי כאפרוח" - צהבהב, פרוותי, תינוקי, בקושי נושא את משקל ראשו, בצד דיוקנה של "מרינה" – פיתול אכזרי של רגליים נשיות חטובות, נעולות נעליים חדות עקבים, ללא גוף וללא ראש, כשרק סנפיר-כריש מתקשח מאחוריהן, והכל מונח על כרית מצופה לכה מבריקה. דיוקן גברי-אפרוחי- אכזרי.
כיליד קייב, אוקראינה, שעלה לארץ ב-1990, משוחרר יורי, בן ה29- מאובססיית הנעורים הצברית, והוא מזהה כוח וחולשה, נעורים וזקנה כחלק מפאתוס שלם של חיים. "דיוקן עצמי כירח צעיר" מציג ירח דקיק בראשית דרכו, נערי ומתריס, שעיניו מכוסות ברטייה שחורה, מעוורת, והתקשתות גופו החטוב רפויה כלפי מטה, בנענוע קל. "הסייח האדום", זקוף הראש, נתפס עם תחתוניו למטה, האריה, מרוט-רעמה, ישן שנת ישרים, וראש אפולו, נתון בקסדתו, נגרר על הרצפה. הפואטיקה של יורי כץ, הספוגה ביצורי-פלא מיתולוגיים, יודעת מראש את הנפילה המובטחת של איקרוס והיא מתנסחת במסגרת הידיעה הזו. ב"חלום קצר וחרה של ציפור" נוצר המפגש הפשוט הזה בין פואטיקת החלום, לבין הציפור המחרבנת על ראשו של החולם –לא כסיכה המפוצצת את הבלון, אלא כמטאפורה של ייאוש וסלידה המתערבבת ונמזגת בתודעה החולמת.
רעות שחר MASS GULGOLET מיצב
כמו בימי רומי האחרונים ניצב השולחן הארוך, חוצה את החלל בקו ישר והחלטי, עמוס וגדוש בתקרובת: לא מעדנים ומיני בשרים, אלא דמויות ויצורים; לא הצעה לארוחה, אלא סצנות של קניבליזם. פיתוי הזלילה התהפך על עצמו והחל להתפרע בנגיסה, נשיכה, השפלה, הכנעה, כיפוף, יריות, אונס וכרסום. רק הכלאות, יצור-ביניים, היברידים ואנדרוגינוסים מוצאים שם את מקומם, מאבדים את ראשם, מזקיפים את איברם, שולפים את חרבם. גיהינום רוחש ולוחש, עתיר רוע ואכזריות, הירונימוס בוש לבדו היה מזהה בו שבילים מוכרים. יש לו מדור-של-מעלה ומדור תחתון, התחתית של התחתית, הסיוט של הסיוט. פרצי צחוק מקאברי נשמעים כאן לפתע, והארוטיקה מזמזמת כל הזמן. חיזיון-בלהות על עולם דקדנטי, שוקע בצלליו, משמיד עצמו במלחמותיו. עולם של ראשית האלף השלישי לספירה.
טלי תמיר