התערוכה צייר-תייר: רשמי מסע ותנועה במרחב יצאה לדרך מתוך קבוצת ציורים שצייר נחום גוטמן בהשראת מסעותיו בעולם, במיוחד בלונדון ובפריז. מי שמזוהה כל-כך עם ציור נוף ארץ ישראלי התגלה גם כצייר נלהב של קתרלת נוטרדאם בפריז ושל כיכר טרפלגר בלונדון. במרכז הכיכר המפורסמת, טובל באורות זוהרים ומוקף בבניינים מפוארים, יושב לבדו על ספסל - התייר. לבוש בחליפה שחורה, מנותק מהאנשים הנעים בכיכר, הוא מביט בהשתאות על המראה שסביבו. ספק דיוקן-עצמי, ספק דמות סמלית, מגלם התייר הבודד את מהות ה מ ס ע, אם ללונדון ואם להודו הרחוקה: היותך זר ומשתאה, פתוח לרשמים וסופג את העולם.
לצד ציוריו של נחום גוטמן מוצגים יומני מסע ומכתבים מצוירים של עשרה אמנים שיצאו למסעות שונים: החל ב'סיבובים' קצרים מסביב לבית ועד למסע ארוך לקמבודיה; החל בטיול משפחתי לחופי סיני ועד למסע אישי אל ההיסטוריה התרבותית של אירופה; מסע החוזר אל שורשים משפחתיים או מסע למקום לא-נודע. כל נוסע בונה לו את מסעו-שלו על-פי מידותיו וצרכיו, אך כל מסע הוא עולם ומלואו.
הנוסעים בתערוכת המסעות הזו הינם נוסעים אמיתיים, שיצאו מבתיהם ליעדים שונים. המשותף להם הוא שני חפצים שלקחו עימם למסע: מחברת סקיצות וכלי רישום. העיפרון, העט או המכחול, לצד מחברת הסקיצות והנייר, משמשים אותם כתחליף למצלמה. בעוד שהמצלמה יכולה רק לאגור בתוכה אינוונטר של דימויים, גם אם העידן הדיגיטלי אינו מגביל את מספרם, המחברת, או הפנקס, בעלי הדפים הלבנים והריקים, מציעים מרחב פתוח וגמיש הסופג אל תוכו הרהורים, רעיונות, מתחים ורגשות. בעוד שעידן הבלוגים והמיילים מציע דיבור ישיר ופתוח לכל, המחברת נשמרת בכיסו או בתרמילו של בעליה והיא אינה חשופה לקוראים מזדמנים. היד מלווה את העין בזמן אמת, ומי שבורך במתנת האל המופלאה של יכולת רישום מהירה, מוצא בה, במחברת, "ידידה נאמנה", כפי שכתב עליה נחום גוטמן.
טלי תמיר