צייר-צייד: הניצודים
יבשת אפריקה, שנחום גוטמן נסע אליה באמצע שנות השלושים של המאה שעברה וכתב בהשראתה את ספרו "בארץ לובנגולו מלך זולו" (1934-5), היא ארץ כפולת-פנים: ישנה אפריקה של הג'ונגלים ושל הספארי, של הגברים ושל הציידים – ממלכה עתירת דמיון שגם בעידן הפוסט-קולוניאליסטי מעוררת עדיין פנטזיות תיירותיות רומנטיות על הרפתקאות קסומות, וישנה אפריקה האחרת: ארץ שדופה וענייה, שתושביה מופקרים לרעב, למגפות ולמלחמות פנימיות, יבשת שמשאביה מנוצלים עד תום על ידי המערב השבע. אפריקה שהיא סמל לכל מה שקרוי, במאזן הפוליטי הקר, "עולם שלישי".
התערוכה "הניצודים" מתמקדת בדמותו של האדם השחור, האפריקאי בן זמננו, שמצבה העגום של מולדתו מאלץ אותו להתפזר בעולם ולחיות בו כפליט-גולה, לעתים קרובות נרדף וניצוד. זו לא תערוכה אנתרופולוגית המנסה לייצג את "האפריקאי האקזוטי" ומבקשת להתבשם מפראותו של הפרימיטיביזם.
התערוכה מאמצת את האדם השחור ואת ה"שְחוֹרוּת" כמטאפורה למצב קיומי בעולם: לכל אדם שחייו נתונים בצילם של ארעיות, עקירה ואיום (עדה עובדיה, דנה יואלי); לכל מה שהוא "אחר", נשלל ומובס. היבשת האפריקאית משתקפת כנוף פליטות, "ארץ מקולפת" (עמי פייצ'ביץ), שילדיה משוטטים במרחביה הכאוטיים, ללא מטרה וללא בית. כל זאת מיוצג בתערוכה על רקע מבטו האמפטי של נחום גוטמן, המתבונן ביבשת השחורה מתוך כמיהה רומנטית אל גן העדן האבוד של הציביליזציה האנושית ובריתה עם הטבע. יחד עם זאת, כשהוא יושב מתחת ל"עץ העבדים", מציין גוטמן בספרו: "אדם שצבע עורו שחור לא היה אדם בעיניהם, כי אם חיה, בהמה. [...] לא לחינם מנהמת פה הרוח ביבבה".
אפריקה נבחנת בתערוכה דרך מבטם של אמנים ישראלים עכשוויים, כאלה שביקרו בה ותרגמו את רשמיהם לעבודת אמנות וכאלה שלא היו בה מעולם ובכל זאת מהופנטים על ידי סמליה ודמויותיה.
מירה צדר מציירת את דיוקנם של עובד הניקיון והסבל – מלאכות המייצגות את מציאות חייהם של רבים מהפליטים האפריקאיים החיים בישראל, רענן חרל"פ עוסק באתרי בריחה וארעיות, דינה כהנא-גלר מתארת זיכרון של נוף אפריקאי שכולו שחור ומפוחם ועמי פייצ'ביץ "מלביש" זיכרון של נוף אפריקאי על נופים של מחנות פליטים בעזה.
בתערוכה מוצג גם פרויקט "עיר מקלט" של קבוצת "אקטיוויז'ן", הפעילה בדרום תל אביב. הקבוצה העבירה קורס צילום ווידיאו לבני נוער, פליטים מדרום סודן ומדארפור שבמערבהּ, במהלכו תיעדו את המציאות היומיומית של חייהם כפליטים במרחב הישראלי וסיפרו את תלאות מסעותיהם בזמן הבריחה מאפריקה. הם מציעים מבט מהופך מזה של האמנים הישראלים שעוסקים בדימוי "האחר": בפרויקט "עיר מקלט" אותו "אחר" מתבונן על החברה הישראלית ומעיד על האופן שבו היא תופסת אותו.
ל"ניצודים" תיערך תערוכת המשך (יולי 2009) – "זולו: ציידים ופנטזיות אחרות", שתרחיב את המבט על אפריקה ותציין יובל 75 לספרו הפופולרי של גוטמן.
טלי תמיר ומעין שלף